פסק-דין בתיק ע"פ 4391/03

השופטת א' פרוקצ'יה:

רקע

1.        לפנינו שלושה ערעורים על שני פסקי דין של  בית המשפט המחוזי בנצרת המתייחסים לשני מערערים הנאשמים באותה פרשה. המערער בע"פ 4391/03 (להלן: "אבו-ריא")  מערער על פסק הדין בת"פ 1183/02 (כבוד סגן הנשיא השופט ח' גלפז), לפיו הורשע בעבירות של סחר בסם מסוכן, הקלה על יבוא סם, ניסיון לחטיפה לשם סחיטה, שימוש בסם מסוכן, ויציאה מן הארץ שלא כדין, בגינן נגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל (הכוללות הפעלת מאסר על-תנאי שהיה תלוי לחובתו). הוא מערער הן על הרשעתו, למעט בעבירה של יציאה מן הארץ שלא כדין, והן על חומרת עונשו. 

           המדינה, המערערת בע"פ 9465/03, והמערער בע"פ  9499/03 (להלן: "מזאריב"), מערערים על פסק הדין בת"פ 1188/02 (כבוד השופט א' אברהם), המתייחס לאותה פרשה,  בו זיכה בית המשפט את מזאריב מביצוע עבירה של ניסיון חטיפה לשם סחיטה, והרשיעו בעבירה של סחר בסם מסוכן, ניסיון לייבא סם, קשירת קשר לביצוע פשע, הדחת קטין לסמים מסוכנים, הספקת סם מסוכן, החזקת סם לשימוש עצמי, שימוש בסם מסוכן ויציאה מן הארץ שלא כדין. בגין עבירות אלו, ביחד עם עבירות נשוא תיק אחר שצורף, נגזר עליו עונש של 7 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. המדינה מערערת על זיכויו של מזאריב מעבירת ניסיון הסחיטה, ועל קולת העונש.  מזאריב, מצידו, מערער על הרשעתו בעבירות בהן הורשע, ועל חומרת העונש שנגזר עליו. 

רקע עובדתי

2.        אבו-ריא ומזאריב הועמדו לדין, בנפרד, כשותפים לעבירות הקשורות בעיקרן לעסקת סם עם תושב ירדני (להלן: "הירדני"), וניסיון חטיפתו. על פי הממצאים שנקבעו בהכרעות הדין של הערכאות קמא, סיכם מזאריב עם הירדני כי הלה ירכוש למענו 6 ק"ג של סם מסוכן מסוג קוקאין מתורכיה, ויעביר אותו בעבורו מירדן לישראל, בתמורה לתשלום של 350,000$. מזאריב העביר לירדני מקדמה גבוהה על חשבון התמורה, אולם הסם לא הועבר לידיו במועד המוסכם. לפיכך, קשר מזאריב עם אבו-ריא להגיע לירדן, לחטוף את הירדני וזאת כדי לאלצו לבצע את חלקו בהסכם או להשיב את המקדמה ששולמה לו. ביום 12.7.02 חצו מזאריב ואבו-ריא את הגבול לירדן שלא כדין, דרך שער גבול הסמוך לקיבוץ שער הגולן, אליו הגיעו בסיועו של אדם נוסף, ג'ון מזאריב (הנאשם 2 בת"פ 1188/02, להלן: "ג'ון"), ובסיועו של חייל כלשהו. השניים שכרו דירה באזור עמאן שבירדן, והצטיידו באמצעים שונים שנועדו לסייע בידיהם במעשה החטיפה. בהמשך, יצר מזאריב קשר עם אינס חמדאן (להלן - "אינס") וביקש ממנה להגיע לירדן במטרה שתשמש פתיון לירדני, שבאמצעותו יגיע לדירת השניים, וכך ניתן יהיה לממש את קשר החטיפה. אינס הצטרפה לשניים, שוב בסיועו של ג'ון, וביחד עימם נוצר קשר עם הירדני. במהלך פגישה משותפת שנערכה בערבו של יום 15.7.02, נדברה אינס להיפגש עם הירדני בדירה השכורה בגפה, כשהיא רומזת לו, במהלך הפגישה ולאחריה, במילים ובמעשים, כי בפגישתם הם יקיימו יחסי מין, וזאת במטרה להוביל אותו אל הדירה בה הוכנו אמצעים לשם חטיפתו. בסופו של  דבר, הירדני לא הגיע אל הדירה, והשלושה - מזאריב, אבו-ריא ואינס - נעצרו ביום 16.7.02 בידי כוחות הביטחון הירדניים.

פרטי הכרעות הדין

הכרעת הדין בעניין אבו ריא

3.        משפטו של אבו ריא קדם לזה של מזאריב, ומטבע הדברים מזאריב לא העיד באותו הליך. הרשעתו של אבו ריא התבססה, בראש וראשונה, על הודאתו החלקית בשימוש בסם מסוכן ויציאה מן הארץ שלא כדין. אשר ליתר האישומים, הרשעתו התבססה על הודעתו במשטרה, אליה נתלוו חיזוקים שונים בבחינת "דבר מה נוסף". בהודעותיו של אבו ריא במשטרה סיפר על מסכת ההתרחשויות הקשורה לפרשה הירדנית, והעלה טענה שבית המשפט יחס לה משקל, לפיה - לא ידע בעת שעבר לירדן כי מדובר ברקע של עיסקת סמים או נסיון לחטוף אדם, אלא סבר כי מדובר בחוב כספי שאת טיבו לא ידע עובר ליציאתו לירדן. לדבריו, רק בירדן נודע לו כי מקור החוב והרצון לחטוף את הירדני מקורו בעיסקת סמים, אולם שם לא יכול היה כבר להתנער מהקשר ולחזור לארץ. בית המשפט קבע, ראשית, כי לא הוכח מעבר לספק סביר שאבו ריא ידע בעת מעבר הגבול כי מדובר בעיסקת סמים או כי מדובר בנסיון חטיפה, ואין להוציא מכלל אפשרות כי אלה נודעו לו רק בעת היותו בירדן. אשר לשאלת הסמכות הטריטוריאלית קבע בית המשפט כי הוכח שנסיון החטיפה אמור היה להסתיים בישראל, ויש בכך כדי להציב עבירה זו כ"עבירת פנים". הוא הדין בשותפות לעיסקת הסמים והקלה על יבואם, שכן המטרה העיקרית היתה לגבות את התמורה לסם ולהביאה לישראל. עם זאת, קבע בית המשפט כי לא הוכח כנדרש כי קשירת הקשר הפלילי נעשתה בישראל, ולכן זוכה אבו ריא מעבירה זו. על יסוד כל אלה, הוא הורשע, כאמור, בסחר בסם מסוכן, הקלה על יבוא סם, ונסיון חטיפה לשם סחיטה, וזאת על סמך ראיות שנשמעו. ההרשעה בשימוש בסם מסוכן, ויציאה מן הארץ שלא כדין נסמכה על הודאתו של אבו-ריא.

הכרעת הדין בעניינו של מזאריב

4.        הראיות בפרשה הירדנית בעניינו של מזאריב התבססו על הודעותיהם במשטרה של אבו-ריא ואינס שנתקבלו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, וזאת לאחר שבית המשפט שלל את אמינות עדויות אבו ריא, מזאריב ואינס בבית המשפט. הוא מצא חיזוקים להודעות אבו ריא ואינס במשטרה. אשר לחלק האישומים שאינם נוגעים לפרשה הירדנית, הסתמך בית המשפט על עדותה והודעותיה של אינס, לפיהם התאהבה במזאריב וכי הוא היה נותן לה סמים בטרם קיימו ביניהם יחסי מין  בעודה קטינה. העובדות האחרות הנוגעות לשימוש בסמים בצוותא עם אבו ריא הוכחו מפי אבו ריא בהודעותיו במשטרה. כן הוכחה העבירה של יציאה מן הארץ שלא כדין.

           אשר לפרשה הירדנית, עלתה השאלה האם מדובר "בעבירת פנים" שלגביה קימת סמכות טריטוריאלית לבית משפט בישראל, או האם מדובר ב"עבירת חוץ", שאם כך הוא, כי אז סמכות בית המשפט בישראל לדון נאשם בעבירה כזו מותנית בקיומם של תנאים שונים שלא נתקיימו כאן. השאלה התמקדה בעבירות הקשר לביצוע פשע ונסיון החטיפה לשם סחיטה, הקשורות שתיהן בנסיון החטיפה של הירדני בידי אבו ריא ומזאריב. לענין עבירת הקשר, קבע בית המשפט כי זו הושלמה בישראל, תוך שהניח כי אבו ריא ידע אל נכון את מטרת הנסיעה לירדן עם מזאריב, ולפיכך מצא כי מדובר בעבירת פנים. לא כך מצא לגבי עבירת נסיון החטיפה, שכן הנחתו היתה כי מרכיבי עבירה זו התגבשו בירדן, ולכן מדובר בעבירת חוץ שסמכות בית משפט בישראל לא נקנתה לגביה בהעדר אישורו של היועץ המשפטי לממשלה על פי סעיף 9 לחוק העונשין. לפיכך זיכה את מזאריב בעבירה זו. לענין עבירות הסמים, לא עלתה כלל שאלת הסמכות הטריטוריאלית, לאור הוראות סעיף 38 לפקודת הסמים המרחיבות את סמכותו של בית המשפט בישראל גם לעבירות חוץ הנוגעות לסמים שנעשו בידי תושב או אזרח ישראלי מחוץ לישראל. בסופו של דבר, הורשע כאמור מזאריב בקשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסם מסוכן, נסיון ליבוא סם, הדחת קטין לסמים מסוכנים, הספקת סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, שימוש בסם מסוכן, ויציאה מן הארץ שלא כדין. הוא צירף תיק נוסף שהיה תלוי נגדו, אשר יחס לו עבירות בפרשה אחרת העוסקת בהימלטות ברכבו משוטרים שדלקו אחריו, תוך נהיגה מסוכנת ומתן הודעה כוזבת בה טען כי רכבו נגנב, במטרה למנוע את זיהויו כנהג העבריין. הוא הורשע בגין מעשים אלה בפזיזות ורשלנות תוך נהיגת רכב; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ושיבוש מהלכי משפט, הודעה כוזבת בעבירת פשע, נהיגה בקלות ראש, אי ציות להוראות שוטרים, אי ציות לרמזור, ונהיגה במהירות מופרזת.

הכרעות הדין בעניינם של ג'ון ואינס

5.        בעניינה של אינס הושג הסדר טיעון, ובמסגרתו היא הורשעה בעבירות פחותות מאלה שיוחסו לה בכתב האישום המקורי. אשר לג'ון, בית המשפט זיכה אותו מן הספק בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, שכן לא השתכנע בוודאות הנדרשת בדבר מעורבותו בביצוען.

           כאמור אבו-ריא, מזאריב והמדינה, ערערו שלושתם לבית משפט זה הן על הכרעות הדין והן על גזרי הדין. הערעורים השונים מעלים שאלות שחלקן משותף לשני הנאשמים וחלקן שונה. נדון בהם אחד לאחד.

הערעורים על הכרעות הדין

ערעור אבו-ריא

6.        עיקר ערעורו של אבו ריא על הכרעת דינו מתמקד באלה:

ראשית, טוען הוא, במישור הראייתי, כי לא נמצא "דבר מה נוסף" שיחזק את הודעותיו במשטרה, מהן חזר בעדותו במשפט. לטענתו, חזרתו מהודעתיו במשטרה נומקה בנימוק משכנע, לפיו בחקירתו העיד לא על מה שקרה בפועל אלא על מה שסיפר לחוקריו הירדנים, והדבר נבע מן העינויים הקשים שסבל מידם של אלו. לטענתו, החוקרים הירדניים הכריחו אותו להודות כדי לתרץ בפני הרשויות הישראליות את המעצר הארוך והעינויים שהפעילו על אזרח ישראל. משכך, בהיעדר "דבר מה נוסף" התומך בגרסה אותה מסר במשטרה, לא ניתן לטענתו להרשיעו על יסוד הודעותיו במשטרה בלבד. מוסיף אבו ריא, כי הראיות שציין בית המשפט קמא בהכרעת דינו כ"דבר מה נוסף" המתייחסות לחצייתו את הגבול לירדן ולמעצרו יחד עם אינס ומזאריב אינן יכולות לתמוך בגרסת האישום המופיעה בכתב האישום, שכן הן מתיישבות גם עם גרסתו המאוחרת, כפי שהעלה בעדותו במשפט. כן נטען כי הודעותיו במשטרה, אפילו ראוי להעדיפן על גרסתו במשפט, אינן תומכות כשלעצמן בהרשעתו בעבירות בהן הואשם, שכן לא עולה מהן מעורבות פעילה מצידו בעיסקת הסמים ובנסיון החטיפה שבוצעו בידי מזאריב.